כל כך הרבה זמן

כמעט שלוש שנים עברו מאז כתבתי כאן.
כל כך הרבה זמן במונחים של מישהי די צעירה כמוני (נו אז מה שהיסטורית זה אבק).
מילים שכתבתי כאן לפני שלוש שנים כל כך רחוקות ממני עכשיו.
כל כך הרבה השתנה בתוכי (למרות שבעצם בגרעין זו בדיוק אותה אני).
האמנות מילאה את חלל הקודש.
ערכים אנושיים מילאו היטב את חלל הערכים הקדושים. מילאו כל כך היטב שהם מאפילים עליהם. אמפתיה מילאה את מקום השאיפה לקדושה.
ונדמה לי שמוטב כך. האקדמיה מילאה את החלל של השקיקה לדעת.
רק הכאב נשאר, אם כי שונה.
כאב על שאיבדתי את הקשר שלי לשורשים התרבותיים שלי בגלל שאני לא יכולה לנתק את המחשבה מהסבל שהביטוי העכשווי של התרבות הזו גורם ללא מעט אנשים, שהם קצת, או הרבה, שונים מהדוגמה.
אבל אולי זה עונש חטא הדעת שלנו.
אין דעת ללא מכאוב ומרבה דעת מרבה מכאוב.

העיר הלבנה

עכו: אנשיה

אל מסתתר

אֱלֹהִים.
מָה אַתָּה מָה
שִׁמְךָ נוֹשֵׂא מִטְעָן שֶׁל שְׁלֹשִׁים
טוֹן לְפָחוֹת וּמִילְיוֹנֵי מֵתִים שֶׁמָּסְרוּ נְשַׁמְתֶּם וְאַתָּה
מִי אַתָּה מָה
יֵשׁ בְּךָ הַאִם
אַתָּה יֶשְׁךָ הַאִם
אַתָּה קִיֵּם וְהַאִם
קיומך הוּא כְּמוֹ שֶׁסּוֹבְרִים מַאֲמִינֶיךָ וְאוּלַי אַתָּה בִּכְלָל בְּדָל
סִיגָרִיָּה שֶׁנִּשְׂרַפְתְּ וְלֹא נוֹתַר אַחֲרֶיהָ כְּלוּם, אֵפֶר
רִיק?
וְאוּלַי אַתָּה אַחֵר?
אַל מִסְתַּתֵּר.

פסטיבל מחפשי סיפורים

(פסטיבל פסלים חיים ברחובות)
חלק מהתמונות מופרעות ע"י כל מיני גורמים- כמו אנשים שנכנסו לפריים. בחרתי להציג אותן למרות זאת כי אני חושבת שהמוקד של התמונה נשמר (וזה מה שחשוב).

לילה לבן בצבע עמוק

לילה לבן, לילה שחור.

יום בהיר של שמש

אנשי הספר

סיפור קצר על יום אחד בשבוע קסום